טעם של פעם

אני חושבת שאצל כל אחד יש פינה קטנה בלב שחובבת קיטש. שלמראה עבודה מתוקה במיוחד, אנחנו נמסים ובורח לנו: "איזה חמוד". וזה בסדר. זה חוקי ומותר לנו. ואתם יודעים מה? שיחשבו מה שרוצים עלינו.
אז זרמתי עם ההחלטה הזו והכנתי כרטיסים בשילוב תמונות של פעם. תמונות מתקתקות ותמימות. קוראים לזה היום: "וינטאג'". במילון הפירוש למילה "וינטאג'" : פריט שערכו עולה ככל שהוא מתיישן.
ובאמת יש בזה משהו. לפחות הערך הסנטימנטלי, הנוסטאלגי.



יש לי אוסף גדול של דפים מצולמים עם תמונות עתיקות כאלה. קשה היה לי לוותר על אחד מהדפים. אני חושבת שלכולנו יש את ההרגשה הזו, שמתלהבים ממוצר וחייבים לקנות אותו ושהוא יהיה אצלנו. זה גורם לנו ל"שקט נפשי". (בבקשה קצת הומור. זו הבעיה עם המילה הכתובה, שלא שומעים טונציה...)



בכרטיס הזה השתמשתי בטכניקה מעורבת. את הנייר צבעתי בצבעי מיים. כדאי להשתמש בנייר מיוחד לצבעי מיים. הוא סופג את הצבע בצורה נכונה. בצד השמאלי של הכרטיס, השתמשתי בהבלטה עם אבקת זהב. את הצד השמאלי החתמתי בחותמת בדוגמת זר ורדים, שחזרתי על ההחתמה כמה פעמים. במבט ראשון, החותמת נראית קצת סתמית, אבל אצלי היא עובדת שעות נוספות. השתמשתי איתה המון, בכל מיני קומבינציות. בעיקר לרקעים. הדיו שהשתמשתי כאן הוא מסוג Versa color
מגוון. את התמונה לקחתי, כמובן, מאוסף התמונות של "דפי הוינטאג' "שלי.



גם בכרטיס הזה השתמשתי בחותמת הוורדים שלי והחתמתי 3 פעמים, החתמה אחת ליד השניה. השתמשתי בדיו מסוג
ורסה מג'ק, בצבע חול סהרה. את התמונות הדבקתי על דבק דו צדדי מגביה. התמונות לקוחות מדף עם המון תמונות קטנות של נשים. הטקסטים בפינות הדף, מוסיפים "שיק" מעניין.



על נייר בצבע קרם, החתמתי פעמיים בחותמת בד ארוג. החותמת הזו, תמיד גורמת להתפעלות ושאלות. אז לא הדבקתי בד, אלא השתמשתי בחותמת המעניינת הזו. כדי להסתיר את החיבור בין שתי ההחתמות, הוספתי את תגי התמונות.



בסיס הכרטיס הוא נייר חום בהיר, מוחתם בקולאז' מסט חותמות שונות מאותו סגנון.



הוספתי נייר קרם צהבהב, מוחתם בחותמת עלים, בדיו מסוג ורסה מג'יק, בצבע Pumpkin Spice
את התמונה הדבקתי על מסגרת כפולה. לפני הדבקת התמונה לנייר, מתחתי והדבקתי סרט לאורכו. ואז הדבקתי את התמונה.

הודעות:
בתאריך 30.10.09, יום שישי, אני עורכת סדנה נוספת. בפוסט הבא אפרט את הסדנאות.

• הגיעו חותמות רקע בנושא "קליפת עץ". מבחר גדול ויפהפה. שווה בדיקה. באתר Artli.

ולדובדבן של הפוסט:
עדי, חברתי וצלמת התמונות בבלוג זה, אוספת כסאות מיניאטוריים. זה לא בדיוק תחום עם היצע גדול. לכן, אם אין אני לי , מי לי? עדי סרגה לעצמה קולקציה מקסימה של כסאות קטנים, קטנים יותר וקטנטנים. הגדול ביותר בגודל 10 ס"מ והקטן ביותר בגודל 1.5 ס"מ.
בתמונה, חלק קטן מהאוסף. בפוסט הבא תוכלו לראות עוד ועוד ממנו.



כל ה"תינוקות " ביחד. כשכסא נדנדה שומר עליהם.



שיהיה לכם שבוע נהדר.